היפראקטיביות וקשיי קשב וריכוז
מהו המפתח להבנת הפרעות קשב וריכוז?
מה באמת לא בסדר בילד שלי?
ידוע ש- ADHD (היפראקטיביות) ו-ADD (קשיי קשב וריכוז) כוללים ליקוי ביכולת לרסן תגובות לאירועים. כלומר, מדובר כאן בבעיה של שליטה עצמית. לכן, המונח קשב וריכוז והיפראקטיביות מכסה רק חלק מהבעיה.
מקור הקושי הוא נוירולוגי- במח. בהפרעת קשב וריכוז יש מעורבות של החלק הקדמי של המח.
הטיפול בשיטות המקובלות מתקשה כל כך להביא שינויים משמעותיים בתסמיני קשב וריכוז, ולכן הטיפול מתמצה כמעט רק במתן תרופות.
בשיטות מתקדמות, ובפרט בשיטת CBT בשילוב שיטת EFT-Tapping ניתן לטפל בבעיה, ולהביא להתנהגות מתונה הרבה יותר, ולשינויים משמעותיים בהתנהגות של הילד, שיאפשרו השתלבות הרבה יותר טובה במשפחה ובבית הספר.
חשוב לציין, כי במידה והילד נוטל תרופות אין להפסיק את מתן התרופות, ללא התייעצות עם הרופא.
אסף הינו ילד בן 10, אינטליגנטי ומכשר מאוד. הוא בעל דמיון עשיר, אוהב לבנות ולהרכיב .
יחד עם זאת, ההתנהלות שלו במשך היום הינה חסרת כל ריסון.
כשהוא משחק עם אחיו, הצעיר ממנו בשנתיים, לעיתים קרובות המשחק מסתיים במריבה עד כדי גלישה לאלימות פיזית.
די מהר במהלך המשחק שומעים אותו רב בקולניות:
"הוא לא יודע איך לשחק! הוא משקר"!
מעצבן ושקרן!
המריבה גולשת מצעקות רמות למאבקים פיזיים. במהלך המריבה לוקח אסף כסא שנמצא בסביבה ודוחף אותו בחזקה לעבר אחיו.
אחיו פורץ בבכי קולני. האם מתערבת, ואסף אומר להגנתו:
" הוא תקף אותי. אני חייב להחזיר לו".
"מה, אני הפראייר שלו"?
לעיתים קרובות אסף מצטער על מעשיו, אולם בתוך הסיטואציה עצמה אינו מסוגל לעצור ולשלוט במעשיו.
מדוע ילדים עם ADHD נוטים לאימפולסיביות?
לנטיה לאימפולסיביות יש כמה הסברים:
לעיתים קרובות אני שומעת מהורים שהילד שלהם אינו לומד משגיאות העבר, והוא נקלע שוב ושוב לאותה סיטואציה.
האמת היא שהבעיה אינה בכך שהילדים אלה לא לומדים מן העבר, אלא שהם מגיבים מהר מידי בכדי להתייחס לניסיון העבר שלהם ולהתחשב במה שניתן ללמוד ממנו.
יכולתנו לעכב תגובות מאפשרת לנו לחשוב אודות האירוע, לעבד אותו, לבחון אותו לעומקו, להשוות אותו עם זיכרון של חוויות קודמות.
ילדים עם בעיות ADHD/ADD מגלים הבנה מוגבלת לגבי העבר, וכתוצאה מכך אינם לומדים משגיאות העבר ולכן גם פחות מוכנים לעתיד. הם חסרים את הראיה מה עלול לקרות כתוצאה ממעשיהם, ולכן חיים ממשבר למשבר. כאשר אסון קורה להם הם נתפסים בלתי מוכנים.
העדר יכולת לראות את הנולד גורמת גם להפרת הבטחות, אי עמידה בלוח הזמנים, דבר הגורם לשיפוט שלילי על ידי האחרים, התופשים אותם כבלתי אמינים ובלתי אחראים. זהו ליקוי ביכולת לרסן התנהגות.
ילדים עם ADHD מפטפטים יותר מילדים אחרים. הדיבור שלהם פחות מופנם.
מהו הדיבור הפנימי? בני אדם פיתחו את היכולת להשתמש בשפה לא רק כדי לתקשר עם האחרים , אלא גם כדי לתקשר עם עצמם. זו יכולת שבהדרגה מתפתחת כבר אצל ילדים. הם מתקדמים מדיבור בקול עם עצמם, עד לדיבור לעצמם ללא קול.
בסופו של דבר הם לומדים לדבר אל עצמם "בראש שלהם," כך שאף אחד אינו שומע.
האפשרות שיש לנו לדיבור פנימי עם עצמנו מאפשרת לנו גם לתת לעצמנו הנחיות והוראות, מעין הוראות עצמיות. בעזרת הדיבור הפנימי הזה אנחנו גם יכולים לעודד את עצמנו, ולעזור לעצמנו להירגע בסיטואציות קשות.
כאשר אנחנו מעכבים את תגובותינו אנו נותנים לעצמנו יותר זמן לדבר עם עצמנו. אנחנו יכולים לדון על הנושא בתוך עצמנו.
הדיבור הפנימי הזה עוזר לנו להתמיד בסיטואציה עכשווית, גם כאשר היא קשה.
אצל ילדים עם ההפרעה הזו פחות התפתח הדיבור הפנימי. כאשר קורה אירוע מסוים הם פחות יחכו , הם פחות יתנו לעצמם את השהות לדבר עם עצמם ולהחליט מה אפשר לעשות. תהיה להם יותר נטיה לתגובה מיידית, והם יסחפו עם הזרם, כך שנראה אותם מניחים לאירועים לשלוט בהם במקום שהם ישלטו באירועים.
קושי לדחות סיפוקים
לקושי זה יש משמעויות רבות :
קושי לפעול לפי כללים במקרים שהכללים עומדים בסתירה לרצונות המיידים אדם עם ADHD/ADD ימשך יותר לדברים הנראים מתגמלים יותר באותו רגע. ילדים כאלה נשלטים בקלות רבה יותר על ידי אירועים רגעיים ותוצאות מידיות.
המשיכה הזאת לכל דבר שנראה מתגמל יותר במידי עוזרת להבין מדוע לילדים עם ADHD/ADD יש קושי לדבוק במטרה. אנחנו חווים אותם כבעלי פתיל קצר. ככל שהפעילות משעממת יותר ופחות מתגמלת, כך הם יתקשו לעשות מה שעושים ילדים רגילים. הם יסחפו הצידה מן העבודה, או הפעילות שבה הם עוסקים באותו זמן- לא משום עצלות, אלא בשל הקושי שלהם. . מטבע הדברים הם חווים קשיים בבית הספר. כדי לעזור לילד עם ADHD יש לספק לו מקורות מוטיבציה מלאכותיים כמו פרסים , למשל.
מחקרים מראים שילדים עם ADHD אינם נוטים לבחור במסלולי חיים הכרוכים בהקרבה במונחים מידיים לטובת גמול משתלם יותר בעתיד.
לכן נראה פחות אנשים עם ADHD שילכו ללימודים גבוהים ויתמידו בהם או ישקיעו את כספם בחיסכון ארוך טווח.
להתנהגות אימפולסיבית יכולות להיות השלכות גם על חיי הנישואין.
לעיתים קיים גם קושי בניהול כספים.
תסמינים נוספים:
חסרה יכולת טובה לעבור מפעילות אחת לשניה.
קיים קושי להתמודד עם אכזבות. כאשר הילד לא מקבל את מה שציפה לקבל הוא מתקשה להתמודד עם כך בגמישות.
לרבים מהילדים עם ADHD/ADD יש קושי עם חוש הזמן.
קושי במיומנויות תכנון, ארגון ובקרה.
כמו כן, נטיה למשוך את שעות הערות ולדחות את זמן השינה. חוסר שינה יכול להחמיר את המצב.
מהן דרכי הטיפול בבעיות קשב וריכוז?
הרעיון לפיו ADD/ADHD הן הפרעה של שליטה עצמית, ארגון ההתנהגות והכוונתה לעבר העתיד הוא הבסיס לכל טיפול בבעיה.
בשיטות הנהוגות, ברוב המקרים ימליצו רופאים ומחנכים על נטילת ריטלין.
הריטלין עוזר להרבה אנשים, ולעיתים הוא הכרחי. עם זאת יש לריטלין תופעות לוואי, והוא איננו פותר את מלוא רוחב הבעיה. לכן טיפול המצטמצם במתן תרופות בלבד אינו מספיק. במקרה הטוב הוא מספק פתרון חלקי.
הנקודה היא שבאותו זמן הכרחי להעניק לילד טיפול רגשי, שיעזור לו לפתח תגובות ממותנות ושליטה עצמית טובה יותר לאורך זמן. אם אדם לוקח ריטלין במשך 10 שנים, ויום אחד הוא לא ייקח, השפעת הריטלין כבר לא תהיה. הריטלין אינו מרפא באופן ממשי. כאשר לאדם יש כאב ראש והוא לוקח כדורים הכדורים יקלו על כאב הראש שלו, אך לא ירפאו את כאב הראש. לשם ריפוי יש צורך בהתייחסות יסודית יותר לסיבות הבעיה, וטיפול בהן. כך גם בנושא בעיית קשב וריכוז.
שיטות מתקדמות, כמו השיטה הקוגניטיבית התנהגותית, CBT, בשילוב שיטתEFT-Tapping נותנות לעיתים קרובות תוצאות מרשימות בנושא בעיות קשב וריכוז. באמצעות הטיפול הילד הסובל מ-ADHD /ADD יכול להפחית באופן משמעותי את הדחפים הרגשיים הראשוניים הללו ולפעול מתוך איזון. דבר זה מאפשר לו למתן תגובות, לפעול באופן רגוע יותר ולחשוב על אפשרות תגובה חיובית יותר.
העבודה בשיטות אלה מאפשרת להפחית את הכעסים. אותם טריגרים שגרמו לאדם לכעס יפסיקו להשפיע ולגרום להתנהגות האימפולסיבית, האוטומטית.
אזהרה: יש להדגיש כי אם האדם נוטל תרופה, כמו ריטלין, אין להפסיק את מתן התרופה ללא התייעצות עם הרופא שלו.
מתי יש להתחיל בטיפול?
ילדים עם היפראקטיביות וקשיי קשב וריכוז סופגים כל כך הרבה ביקורת בבית, בבית הספר ובחברה, שהדימוי העצמי שלהם מאוד פגוע.
רבים כל כך מן הסובלים מ-ADHD/ADD מגיעים לייאוש כבר בהגיעם לגיל ההתבגרות.
עד אז הם סופגים כל כך הרבה אכזבות מעצמם, וכבר מאמצים לעצמם את דעתה של החברה עליהם, ורואים בעצמם כישלון. תחושה זו של תת הישגיות ואכזבה מעצמם עלולה להיות חמורה כל כך בקרב מבוגרים ומתבגרים עד שלעיתים היא עשויה להצריך טיפול פסיכולוגי נפרד, בנוסף לטיפול הדרוש לתסמיני ADHD/ADD עצמם.
מסיבה זו מומלץ לטפל בתסמינים בתחילת הדרך, כאשר מזהים שהקושי קיימת, לפני שנוצרים נזקים נוספים, ולאפשר לילד התפתחות טובה יותר מבחינה לימודית וחברתית.
זכור לי מטופל , אדם בוגר שכל נסיעה שלו בכביש היתה מלווה בכעסים וכל עיכוב בדרך היה נתפש אצלו כאילו עשו את זה בכוונה כדי להפריע לו לנסוע ולעכב אותו. כמובן שתגובותיו היו בהתאם.
בטיפול רגשי המטפל יאפשר את המרחב הבטוח נטול הביקורת לתאר סיטואציות יומיומית מחייו , להבין מה הם ה"טריגרים" , מה מעצבן אותו, ולבדוק אפשרויות תגובה חלופיות.
היתרון העצום בעבודה בשילוב השיטות המתקדמות שהוזכרו הוא שהעבודה הזו מאפשרת שינוי פנימי. האדם מרגיש רגוע יותר ופחות מגיב באופן אימפולסיבי. וזאת בלי שיצטרך להתאמץ ולהתאפק.
כמו כן בעקבות הטיפול ניתן לשקם את הדימוי העצמי.
ולכם ההורים -
אם אתם רואים שהילד שלכם אימפולסיבי, תזכרו שאינו "אשם", וכך האישיות שלו בנויה. חשיבה כזאת תעזור לכם להיות סבלניים יותר. גם אתם אינכם "אשמים". האמת היא שגידול ילד עם בעיות קשב וריכוז הינו אתגר גדול ולעיתים קשה מאוד. זו הורות מאוד מאתגרת.
ילד עם בעיות קשב וריכוז מחייב התמסרות גדולה יותר מצד ההורים והרבה שיחות. יש לאפשר להעלות דברים שקרו ללא ביקורת. מצד שני, לתת גבולות ברורים.- לא נוקשים, אלא ברורים לחלוטין. וזאת עם הרבה חום, הרבה אהבה, הרבה התייחסות.
חשוב לתת לו הרגשה שמכבדים אותו. מכבדים ואוהבים אותו גם כאשר אינו מצליח. אנו רוצים אמנם בהצלחתו, אך אוהבים אותו גם כשהתוצאות פחות טובות. בכל מקרה ההורים הם הביטחון שלו.
מצאו את הכוחות המיוחדים בהם הילד שלכם ניחן, ואפשרו לו להתפתח בהם. לעיתים קרובות לילדים אלה כישרונות מיוחדים במינם ועלינו לעזור להם להוציא אותם לפועל.
קראו והרחיבו את ידיעותיכם בנושא בעיות קשב וריכוז.
אל תשכחו את עצמכם. מצאו דרך להתאוורר על מנת להוריד את רמת השחיקה. צאו לפעילות שאתם אוהבים, לימוד, עשו ספורט.
אני רוצה לשתף בסיפור מהחיים:
אחי איתן היה כנראה בעל הפרעת קשב וריכוז.
אני אומרת "כנראה", כי הוא מעולם לא אובחן. כשהוא היה ילד צמד המילים הזה– קשב וריכוז לא היה ידוע בארץ. היה ילד שובב, היה ילד עצלן, היה ילד שלא רוצה ללמוד, היה ילד שאין לו ראש ללימודים. לא היה ילד בעל הפרעות קשב וריכוז.
אבל אבא שלי- יוסף עוזר ז"ל אהב מאוד את הבן שלו, והיה לו לחבר נפש. שעות הם בילו יחד. את הקריאה הוא לימד אותו תוך כדי שאיתן רץ סביב השולחן ושניהם קוראים , כל אחד בתורו, ומי ששוגה השני נותן לו מכה ביד. כמובן שאיתן לא שגה, רק אבא שלי "שגה" ולאיתן היה הסיפוק לתת לו מכה ביד . באופן אינטואיטיבי ובכלים שהיו ברשותו, אבי ידע איך ללמד את איתן, מתוך הנאה, וללא ביקורת.
כבר בגיל מאוד צעיר אבא שלי עבד אתו בגינה והם גידלו ירקות ופרחים. בעוד אנחנו ישנו את שנתנו, היה איתן משכים ב-5:00 בבוקר לעבודת הגינה. כששמע את הקולות המתעוררים בבית היה נכנס הביתה, כדי לאכול את דייסת הבוקר וללכת לבית הספר. לפעמים איתן היה זורע פרחים ביחד עם החצילים, אבל אבא לא העיר לו ונתן לו ליהנות מעמלו בלי כל ביקורת. תוך כדי הוא למד המון מושגים, עמד על תכונות הצמחים השונים, ולמד להתבונן ולעבוד. כל אלה חשובים כל כך, אך החשוב ביותר הוא שאיתן קיבל תחושה של ערך ופיתח את בטחונו העצמי. ערכים אלה הולכים איתו לאורך כל החיים.
בלימודים הוא לא הצטיין, בלשון המעטה. כל עבודה בה התנסה לא כל כך עניינה אותו, ואמי היתה מלאת דאגה.
יום אחד אמי נקראה להגיע לבית הספר היסודי, לשיחה על איתן. למרבה הפתעתה, מנהלת בית הספר ביקשה ליידע אותה כי במבחן ארצי שנערך בבית הספר, איתן קיבל את הציון הגבוה ביותר בארץ בשרטוט, וקבע שיא ארצי.
בלי ששמנו לב, הוא המשיך בהתעניינות שלו בחקלאות. באותן שנים החקלאות לא נחשבה למקצוע, לכן אף אחד לא נתן לו פידבק ולא החשיב את התעניינותו בחקלאות. אבל איתן התמיד באהבתו לאדמה, ובמשך הזמן קשר קשרים עם החקלאים בסביבה והחל לעבוד איתם.
היום איתן הוא מהחקלאים הגדולים בארץ, לאחר שבנה אימפריה חקלאית ממש בעשר אצבעותיו, ובכישרון רב. הוא נשוי לאשה נפלאה אשר מנהלת איתו את העסק, ויש להם ילדים ונכדים. יש לו חוג חברים נרחב. איתן הוא אדם עם ביטחון ואישיות קורנת המתמודד עם חקלאות מתקדמת ומשוכללת התובעת ממנו חריצות, הבנה בגידולים מגוונים, התמצאות במכשור רב, ניהול עובדים, שיווק, תכנון, פיתוח והתאמה לשוק בזמנים משתנים.
הילד הזה הוא אחי, ואני מספרת כאן את הסיפור שלו לכל ההורים המודאגים כדי שישאבו מכך תקווה, וגם דרך.